חיוב נישום בארנונה מורכב משני שלבים:
- שלב קביעת צו הארנונה הכללי
- שלב השומה הספציפי
בשלב השומה הספציפי מיושם הצו הכללי על עניינו של הנישום הספציפי.
השופט פוגלמן קבע בעניין עע"ם 7749/09 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים, ([פורסם בנבו], 30.11.2011) כי:
"חיוב נישום בארנונה, בדומה להטלת מס, מורכב משני שלבים:
השלב הראשון – 'מעשה החקיקה' – כולל הן את מעשה החקיקה של השלטון המרכזי, כגון הסעיפים הרלוונטיים בפקודת העיריות ובחוק ההסדרים, הן את זה של הרשות המקומית, שעיקרו הטלת הארנונה בצו על-ידי מועצת הרשות המקומית.
השלב השני – 'מעשה השומה' – מופקת שומת הארנונה בדרך של יישום הכללים שנקבעו בצו הטלת הארנונה על עניינו של כל נישום".
מהו הדין כאשר מנהל הארנונה טועה ביישום השלב השני, היינו, בהתאמת סיווג נכס ספציפי להוראות צו הארנונה הכללי? על כך נתנה תשובה בספרם של ד"ר הנריק רוסטוביץ, משה וקנין, נורית לב ורונית כהן "כספי ארנונה עירונית" (מהדורה חמישית, 2007):
"בחוקקה את צו הטלת הארנונה, פועלת מועצת הרשות המקומית כרשות מחוקקת. בקביעת שומת הארנונה, המושתת על כל נישום ונישום, פועלת הרשות המקומית כרשות מבצעת. […]. החלטת מועצת הרשות המקומית בדבר הטלת ארנונה היא דין. פקיד השומה של הארנונה מיישם את הוראות הדין על בסיס הנתונים המצויים בספר הנישומים והנכסים".
במילים אחרות, בעוד ששינוי צו הארנונה בידי הרשות המקומית שקול לשינוי הדין, הרי ששינוי סיווג עסק לצרכי ארנונה במקרה קונקרטי לפי הוראות צו הארנונה, שקול לביצוע ויישום הדין, בכובעה של הרשות המקומית כרשות מבצעת.
לציין, כי אין מדובר בהבדל קוסמטי, שכן כל אימת שהרשות משנה סיווג נכס לצרכי ארנונה, על הנישום הנפגע מהחלטת הרשות לברר באם שינוי נכס זה נעשה מכוח הוראת צו הארנונה, ואז הדבר אסור על פי תקנות ההקפאה משנת 2007, או מכוח התאמת העובדות של בית העסק לצו הארנונה הקיים.
במידה והנכם מחזיקים בעסק או בדירת מגורים, אשר לכם חשש כי לגביהם נשלח אליכם חיוב ארנונה שגוי, אתם מוזמנים לפנות למשרדנו לבדיקת שומת הארנונה וקבלת ייעוץ מקצועי.
אין לראות בתוכן כתבה זו משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי.
