נעמי רייכמן היא (לא) שמנה!

פס"ד חשוב ומעניין בנושא לשון הרע באינטרנט עוסק בנעמי רייכמן, נעמי רייכמן הייתה עיתונאית בכירה במספר עיתונים/מקומונים בארץ, היא שימשה ככותבת ועורכת, בתאריך 3.9.01 כתב העיתונאי רמי יצהר באתר האינטרנט שלו "עניין מרכזי" כותרת- "נעמי רייכמן היא (לא) שמנה, מכוערת ורעה" וצירף תמונה של אישה גדולת ממדים במיוחד ואף הוסיף כיתוב לתחתית תמונה זו שאמר "זו (לא) נעמי רייכמן", בנוסף בכתבה היו העלבות והשמצות וכמובן גם טוקבקים/תגובות שחלקם אף עודדו את הסגנון המשתלח של הכתבה, הכתבה הוסרה תוך יומיים, נעמי רייכמן הגישה תביעה על סך 500,000 ₪ כנגד העיתונאי והמוציאה לאור של האתר שעילתה לשון הרע, תוך טענה שלדברים שפרסמו הנתבעים לא הייתה שום הצדקה והם עשו זאת בלי שפנו אליה כלל טרם הפרסום.

חשוב לציין כי במהלך המשפט מתברר כי ליצהר כבר "חשבון קודם" עם רייכמן על עניין קודם כך שפרסום הדברים הבוטים כלפיה מקבלים גוון קצת פחות מפתיע, על אחת כמה וכמה שמדובר בעיתונאי לא רגיל, הן מבחינת ההתבטאויות והן מבחינת סגנון הכתיבה הבוטה, כך משתמע מפסק הדין.

שיקוליו המרכזיים של השופט בפס"ד

-בתחילת המשפט מבהיר השופט כי עד לרגע התביעה אין הנתבעים מתנערים מאחריותם ולכן כל מה שנשאר הוא לדון בשאלה "האם מדובר בעוולת לשון הרע?" ואח"כ במידה וכן לדון בשאלת הנזק.

-חלק מהטענות להגנה של הנתבעים מופנות כלפי החוק, הם טענו שבגלל שהכתבה נכתבה בהומור, סאטירה לדבריהם אין הדבר נמצא ברשימה של סעיף 1 לחוק, לנושא זה מתייחס השופט וקובע כי אולי אם היה מדובר באיור בלבד היה ניתן לטעון לסאטירה ועוד מוסיף כי גם אז היה צורך לבחון את עניין המידתיות, בכל מקרה לדעת השופט במקרה דנן הנתבעים הרחיקו לכת וכתבו שקרים על התובעת, שקרים שלא הצליחו להוכיח כנכונים במשפט, השמצות תוך פגיעה ממשית באופיה ואף הצגתה כנוכלת ושרלטנית.

-השופט מרחיב ובודק את אמיתות דבריהם של הנתבעים מעבר לכל ספק סביר ומוכיח כי הפגיעה בתובעת נכללת בחוק משום שהכתבה קוראת בבירור לפטר את התובעת מעבודתה, השופט מחמיר עם קריאה זו מפני שהיא לפגוע בקריירה ובפרי עמלה של התובעת, על אחת כמה וכמה שבמקרה דנן אין מדובר בביקורת אלא בהשמצות חסרות כל שחר וניסיון לפגיעה ממשית.

-עוד טענה של הנתבעים היא שהחוק לא מדבר כלל על אינטרנט כאמצעי תקשורת, דבר שמנקה אותם מאחריות לפרסום, בתגובה מביא השופט מספר דוגמאות לפסקי דין בהם כבר הוכרע כי פרסום באינטרנט נחשב "פרסום" לכל עניין ודבר.

-השופט מכניס לשיקוליו את העובדה שהידיעה הוסרה אחרי יומיים.

-בפס"ד רייכמן מדובר במישהי שיכולה להיחשב כאשת ציבור ועל כן אומר השופט כי במקרים כאלה מתחזקת העדפת חופש הביטוי על פני השמירה על שמו או כבודו של אדם, מטרתו של החוק הוא ליצור נקודת איזון בין שתי ערכים מתחרים אלו, שניהם ערכים שהמשפט הישראלי רואה בהם זכויות יסוד הנגזרות מחוק יסוד כבוד האדם.

כל השיקולים והמבחנים הללו מובילים אותו לכך שאכן מדובר במקרה דנן בלשון הרע וכעת הוא ניגש לאמוד את נושא הפיצויים.

החלטת השופט

-כאמור בגלל העבר הצורם של התובעת והנתבע נראה כי מדובר לדעת השופט בכוונה ממשית לפגוע, מסקנה זו מובילה את השופט ישירות לחוק שמדבר על פיצוי ללא הוכחת נזק, השופט מזכיר שוב כי הנתבע לא טרח כלל לפנות לתובעת ומעבר לזה נראה כי השופט מביע תמיהה כי עד עצם היום הזה הנתבעים לא התנצלו על הפרסום הכוזב ולמרות שלא הוכיחו כל מהלך המשפט כי אמת דיברו או אפילו אמת חלקית הם ממשיכים לנהל את המשפט מול התובעת ללא שום מעצורים, פגיעתם עלולה הייתה לשבור את מטה לחמה של התובעת.

-נושא מעניין שעולה בפס"ד עוסק ב"מה היקף הנזק לפי מידת החשיפה?". כאשר השופט בוחן את חוזקו של האתר המדובר אין הוא משתכנע כי מדובר באתר מספיק חזק ורציני שאפשר להעמיד אותו באותו קנה עם עיתון יומי, בנוסף מציין השופט כי חשוב לזכור שהכתבה הוסרה כעבור יומיים וגם זה יתרונו של האינטרנט לעומת העיתון, שניתן למחוק ממנו דברים.

-השופט מתייחס לעובדה שהתובעת בעצמה לא ממעטת להשתמש בלשון בוטה גם היא בכתבותיה ומכך מסיק שזה מקטין את הפגיעה בה, הוא סבור שמטה לחמה לא נשבר ואין הדבר שינה ממשית למקום עבודתה שגם הוא כאמור לא רגיל בצורת התבטאויותיו.

בנוגע לפיצוי אומר השופט כי הפיצויים בפועל במקרים דומים נמוכים בהרבה מבקשתה של התובעת (500,000 ₪) מסכים השופט עם העובדה שהפיצוי במקרה דנן אמור גם לחנך ולהרתיע משום שמדובר בפרסום שהייתה בכוונתו לפגוע אך אין השופט מוצא נזק ממשי וקובע פיצויים על סך 40,000 ₪, בנוסף מורה השופט לפרסם התנצלות בעמוד השער של האתר והוא יפורסם במשך שבוע שלם.

לסיכום

ניתן לראות כי הפסיקה מכירה כיום באופן ברור באינטרנט כאמצעי פרסום לכל דבר ועניין, אמצעי פרסום אשר נותן גם קרקע לעבירת לשון הרע, ההבדל בבחינת השופטים את עבירת לשון הרע באינטרנט לבין בחינתם את אותה עבירה על גבי מדיה אחרת אינה שונה בצורה משמעותית.

אין לראות בתוכן כתבה זו משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי.