מנהל מקרקעי ישראל מפקיע מפלוני קרקע, לצרכי ציבור, ברם, לא נעשה כל שימוש בפועל בקרקע לצרכי ציבור. האם היעדר השימוש של המדינה בקרקע לצרכי ציבור מקימה לבעלים של הקרקע זכות לקבל בחזרה את הקרקע לידיו ולדרוש את בטלותה של ההפקעה? שאלה זו נדונה בבג"ץ 2390/96 קרסיק ואח' נ' מ"י, מנהל מקרקעי ישראל ואח", פ"ד נה(2) 625.

בעוד שבעבר, טרם הינתן הלכת קרסיק, קבעה ההלכה הפסוקה כי מרגע שהופקעה הקרקע למטרה ציבורית, בין אם נעשה בקרקע שימוש למטרה ציבורית זו ובין אם לאו, נסגר הגולל על אפשרות הבעלים המקורי לדרוש את זכותו במקרקעין בחזרה, הרי שבהלכת קרסיק נקבע חידוש:

הלכת קרסיק הכירה לראשונה באופן עקרוני בזכותו של בעל הקרקע להשבת המקרקעין, מקום בו חדל השימוש של המנהל הציבורי בהם.

השופט חשין מכיר בהמשך הזיקה הקניינית של הבעלים למקרקעין שלו, היות וזכות הקניין ראויה להגנה חוקתית. נכון, אמנם, לשיטת חשין, כי זכות הקניין נסוגה מפאת צרכי ציבור, אך כאשר הקרקע המופקעת אינה משמשת עוד את צרכי הציבור, יש להשיב את הזכות הקניינית לבעלים המקורי.

השופט זמיר קובע כי הסמכות להפקיע קרקע היא 'צמודת מטרה', ועל כן אם המטרה הציבורית חדלה להתקיים, חוזרות הזכויות בקרקע לבעלים המקורי.

הנשיא ברק קובע כי מרגע שבוצעה ההפקעה, לנפקע אין עוד זכות קניינת בקרקע, אלא זכות אובליגטורית – היינו – זכות חלשה בעוצמתה מזכות קניינית אשר מאפשרת לבית המשפט שיקול דעת רחב באם להשיבה לבעלים המקורי, אם לאו.

עם זאת, הגם שבעניין קרסיק נקבעה קביעה עקרונית, דרישת הבעלים המקורי להשבת הקרקע נדחתה לגופו של עניין.

במידה והופקע רכושם או חלק ממנו, פנו למשרדנו ונשמח להעניק לכם ייעוץ וליווי משפטי.

אין לראות בתוכן כתבה זו משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי.