בית משותף הינו יחידת מקרקעין, וככזו, חל עליה כלל האחדות, היינו, היא בלתי ניתנת להפרדה. אלא שזהו הכלל, והחריג לכלל מצוי בדיני הבתים המשותפים שבפרק ו' לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 אשר סעיף 54 לו, הדן בבעלות נפרדת בדירות וקובע כי "על אף האמור בסעיף 13 תהא דירה בבית משותף נושא נפרד לבעלות, לזכויות ולעסקאות".
סעיפים 146 – 141 לחוק המקרקעין מתארים את אופני הרישום של בית משותף: רישום בית משותף נעשה לבקשת רוב בעלי המגרש, כאשר הרוב נמדד לפי חלקו של כל אחד בשטח הדירות (על פי שטח המרצפות) וזאת מכוח סעיף 143 לחוק המקרקעין הקובע כי "צו לרישום בית בפנקס יינתן על ידי המפקח, אם ביקשו זאת הבעלים ששטח הרצפה של דירותיהם מהווה למעלה ממחצית שטח הרצפה של כל הדירות שבבית".
סעיף 142 לחוק המקרקעין מגדיר מהו בית הראוי להירשם כבית משותף, וקובע בסעיף קטן (א) כי מדובר ב"בית שיש בו שתי דירות או יותר ואפשר לזהות כל אחת מהן כיחידה נפרדת", או לחילופין (סעיף קטן ב) גם "שני בתים או יותר שבכל אחד מהם יש דירה אחת או יותר והבתים הוקמו על חלקה נפרדת או חלקות שאינן ניתנות לחלוקה באופן שכל בית יעמוד על חלקה נפרדת, ניתנים לרישום בפנקס כבית משותף".
אפשרות נוספת לרישום בית משותף מעוגנת בסעיף קטן (ג) לחוק ולפיה "שני בתים או יותר שיש להם מתקנים משותפים, ניתנים לרישום בפנקס כבית משותף".
ביטול רישום בית משותף מתאפשר לפי סעיף 146 לחוק המקרקעין בו נקבע כי במקרים שבהם ניתנה הסכמת כל בעלי הדירות או במקרים שבהם המפקח על הבתים המשותפים נוכח שהבית כבר אינו ראוי לרישום כבית משותף (לדוגמא כאשר הוא נהרס ע"י טיל בעת מלחמה): סעיף קטן (א) קובע כי "המפקח רשאי לצוות על ביטול רישומו של בית בפנקס, אם ביקשו זאת בעלי כל הדירות או אם נוכח שהבית אינו ראוי עוד לרישום בפנקס, ובלבד שנתן לכל בעל דירה, או לבעל זכות בדירה הודעה מוקדמת והזדמנות לטעון טענותיו", וסעיף קטן (ב) קובע כי "צו הביטול יפרט את הפרטים שיכללו ברישום הנכס בפנקסי המקרקעין".
משרדנו עוסק בתחום המקרקעין ובתוכו ברישום בתים משותפים. אתם מוזמנים לפנות אלינו לייעוץ וטיפול משפטי בנושא.
אין לראות בתוכן כתבה זו משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי.
