הוצאת דיבה ולשון הרע

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מקנה לאדם שנפגע מפרסום פוגעני זכות תביעה אזרחית כנגד מי שפרסם את הדברים, ולעיתים גם אחריות פלילית. החוק מתמודד עם המתח שבין חופש הביטוי, המעוגן כעקרון יסוד בשיטה הדמוקרטית, לבין הזכות לשם טוב ולכבוד האדם. במסגרת זו מסדיר החוק את הגדרת הפרסום הפוגעני, את העילות להגנה (אמת בפרסום, הגנה על עניין ציבורי, פרסום בתום לב, ועוד), ואת מנגנון הפיצוי, לרבות הפיצוי הסטטוטורי שניתן לפסוק ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א לחוק.

תחומי הליווי המשפטי

המשרד מייצג שני סוגי לקוחות בתביעות לשון הרע. בצד התובע - מי שנפגע מפרסום פוגעני ומבקש סעד אזרחי (פיצוי כספי, צו מניעה, פרסום התנצלות, או הסרת הפרסום), המשרד בוחן את עילת התביעה, מאסף את הראיות הנדרשות, ומנהל את ההליך מהגשת התביעה ועד פסק הדין. בצד הנתבע - מי שנגדו הוגשה תביעה בגין פרסום שלו - המשרד בוחן את עומק הפגיעה הנטענת, מאתר את ההגנות הפתוחות בפניו לפי החוק, ומנהל את ההגנה.

מקרה בעל אופי ייחודי הוא לשון הרע באינטרנט: פרסומים בפלטפורמות חברתיות, פורומים, בלוגים וטוקבקים. עולם האינטרנט אינו מוזכר בחוק שחוקק בשנת 1965, אך הפסיקה החילה את החוק על מדיה זו בדרך של היקש. תחום זה מטופל במשרד כענף נפרד בעל מאפיינים ייחודיים.

כאשר הפגיעה מערבת גם רכיב נזיקי רחב יותר (כגון פגיעה בפרטיות, פגיעה במוניטין עסקי, או נזק ממוני ניכר), הטיפול נעשה במשולב עם דיני הנזיקין.