לעיתים קרובות מבקש בעל דירה בבית משותף להרחיב את דירתו ולהצמיד אליה חלק מן החצר, מן הגג או מן המרתף. הליך זה אינו עניין שבמחלוקת פרטית בין הדייר לבית המשותף; הוא נעשה לפי הוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, הקובעות את התנאים והרוב הנדרש להצמדה.
הכלל: הצמדה בהסכמת כל בעלי הדירות
סעיף 62 לחוק המקרקעין קובע את הכלל: בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון הבית המשותף הצמדה של חלק מן הרכוש המשותף לדירה אחת, אולם הצמדה זו מצריכה את הסכמת כל בעלי הדירות. סעיף 62(א) קובע כי:
"בעלי הדירות רשאים לערוך תקנון ולשנות את הוראותיו ברוב של בעלי הדירות ששני שלישים של הרכוש המשותף צמודים לדירותיהם, אולם אין לקבוע או לשנות בתקנון זכויות של בעלי הדירות או להטיל עליהם חובות או תשלומים מסוג או בשיעור שלא פורשו בחוק זה אלא בהסכמתם, ואין לקבוע הצמדה של חלק מסוים מהרכוש המשותף לדירה פלונית אלא בהסכמת כל בעלי הדירות".
החריג: הצמדה לצורך הרחבת דירה
החריג לכלל מצוי בסעיף 71ב לחוק המקרקעין, המאפשר הצמדת חלקים מן הרכוש המשותף לדירה ספציפית לצורך הרחבתה, ברוב מצומצם יותר. כאשר מדובר בהרחבת דירה, נדרשת הסכמת בעלי הדירות שבבעלותם שלושת רבעים מן הדירות ושני שלישים מן הרכוש המשותף הוצמדו לדירותיהם.
תכלית סעיף 71ב היא להקל על צפיפות הדיור של משפחות שאינן יכולות עוד להתגורר בדירה הקיימת ולאפשר להן להרחיב את דירתן בלא להיות תלויות בהסכמת כל בעלי הדירות בבניין. סעיף 71(ג) מטיל כלל סימטריה: דייר שרוב בעלי הדירות הסכימו להרחבת דירתו, מוחזק כמסכים להרחבת דירתו של דייר אחר. הסדר זה משקף את עיקרון תום הלב הדורש סימטריה בין דיירי הבניין.
מהו "רכוש משותף" שניתן להצמיד
על שאלה זו משיב סעיף 52 לחוק המקרקעין, המגדיר רכוש משותף כ"כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי מדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסוימת". כל אחד מאלה עשוי להיות נושא להצמדה, בכפוף לעמידה בתנאי סעיפי 62 ו-71ב, לפי העניין.