מדינת ישראל מקיימת רשת ביטחון סוציאלי לאזרחיה במסגרות שונות - תגמולים לנכי צה"ל מטעם משרד הביטחון, תגמולי ביטחון סוציאלי מטעם המוסד לביטוח לאומי וסיוע בשכר דירה מטעם משרד הבינוי והשיכון. כתשלומים על בסיס חודשי למאות אלפי אזרחים, נופלות בהם מטבע הדברים טעויות, ולעיתים הטעות פועלת לטובת הזכאי, אשר מקבל תשלום גבוה מזה שמגיע לו. השאלה היא אם הרשות, משנודעת לה הטעות, רשאית לגבות בדיעבד את ההפרש.
ההלכה בהקשר הסוציאלי
בעניין בל 010181/07 דיוויס רוויטל נ' המוסד לביטוח לאומי, ירושלים (ניתן: 19.8.2008), נדונה דרישת המוסד לביטוח לאומי לגבות כספים עודפים ששילם בטעות לזכאית. נפסק כי "במקרה כזה טעות זו תחייב את המוסד גם אם מדובר בכספי ציבור". הנימוק היה אינטרס ההסתמכות של הזכאית, אשר פעלה בתום לב ולא עשתה דבר במתכוון להטעות את המוסד; הרשות היא שטעתה בחישוב, ואין להשית את תוצאת טעותה על הזכאית בדיעבד.
ההלכה בהקשר הארנונה
השאלה נדונה גם בהקשר תשלומי ארנונה. רשות מקומית הגובה לעיתים תשלומי ארנונה נמוכים בטעות, ומבקשת לאחר שעמדה על טעותה לגבות באופן רטרואקטיבי את הסכומים החסרים. בעמ"נ (ת"א) 270-08 חניוני קפלן בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית רחובות (ניתן: 3.2.2011) נקבע כי כאשר חברה מסחרית הסתמכה על שומת הארנונה הנמוכה וכלכלה צעדיה הכלכליים בהתאם, ומקור השומה הנמוכה היה בטעות הרשות ולא במחדל מכוון של הנישום, אין לגבות מן הנישום את הפרשי הארנונה רטרואקטיבית, ויש להגן על אינטרס ההסתמכות שלו.
מקל וחומר באזרח הזכאי לתגמול סוציאלי
אם כך נפסק לעניין חברה מסחרית, מקל וחומר הדברים יפים לאינטרס ההסתמכות של אדם הזכאי לקבל קצבה עקב מחסור כלכלי או נכות. דרישה רטרואקטיבית מן הרשות במקרים אלו תסכל את תכלית חקיקת הביטחון הסוציאלי, אשר נועדה לספק יציבות כלכלית לאזרח, ולא לחשוף אותו לחובות פתאומיים שלא צפה אותם.