פסק דין נעמי רייכמן - לשון הרע באינטרנט

פסק הדין בעניין רייכמן עוסק בעוולת לשון הרע שבוצעה באמצעות פרסום באתר אינטרנט. נעמי רייכמן הייתה עיתונאית בכירה במספר מקומונים, ועבדה כעורכת וככתבת. בתאריך 3.9.2001 פרסם העיתונאי רמי יצהר באתר האינטרנט שלו, "עניין מרכזי", כתבה בכותרת "נעמי רייכמן היא (לא) שמנה, מכוערת ורעה", שצורפה לה תמונה של אישה גדולת מימדים, וכיתוב לפיו "זו (לא) נעמי רייכמן".

הכתבה כללה תוכן מבזה ותגובות שעודדו את הסגנון המשתלח. הכתבה הוסרה כעבור יומיים. רייכמן הגישה תביעה על סך 500,000 שקלים נגד יצהר ונגד המוציאה לאור של האתר, על בסיס עוולת לשון הרע, בטענה שהפרסום נעשה ללא פנייה אליה ובלא בסיס עובדתי לדברים שפורסמו.

האם פרסום באינטרנט נכלל בחוק

הנתבעים טענו, בין השאר, שחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, אינו מתייחס במפורש לאינטרנט כאמצעי תקשורת. בית המשפט דחה את הטענה, בהפניה לפסיקה קודמת שכבר הכריעה בכך שפרסום באינטרנט נחשב פרסום לכל עניין ודבר, ככל הנדרש להחלת חוק איסור לשון הרע.

טענת הסאטירה

הנתבעים טענו עוד כי הכתבה נכתבה בהומור וכסאטירה, ולכן אינה נכללת ברשימת המעשים המנויים בסעיף 1 לחוק. בית המשפט קבע שגם אם היה מדובר באיור בלבד, יש לבחון את עניין המידתיות. במקרה שלפניו, הנתבעים הרחיקו לכת וכתבו שקרים על התובעת, אשר לא הצליחו להוכיח אותם, וכן הציגו אותה כנוכלת ושרלטנית. הכתבה כללה קריאה מפורשת לפטר את התובעת מעבודתה, פגיעה שבית המשפט ראה כפגיעה ממשית בקריירה ובפרי עמלה.

איזון בין חופש הביטוי לכבוד האדם

רייכמן הייתה אישיות שיכולה להיחשב אשת ציבור. בית המשפט הזכיר כי במקרים אלו עוצמת חופש הביטוי מתחזקת ביחס לזכות לכבוד או לשם הטוב. תכליתו של חוק איסור לשון הרע היא ליצור נקודת איזון בין שני ערכים אלו, שניהם ערכים שהמשפט הישראלי רואה בהם זכויות יסוד הנגזרות מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

חרף האיזון האמור, בית המשפט קבע כי במקרה דנן הוכחו יסודות עוולת לשון הרע: הכתבה לא הסתפקה בביקורת אלא כללה השמצות חסרות יסוד עובדתי, וניסיון מכוון לפגוע במעמדה ובמקור פרנסתה של התובעת.

מדידת הפיצוי

בית המשפט פסק לזכות התובעת פיצוי על סך 40,000 שקלים, נמוך מן הסכום שתבעה. השיקולים שהובאו בחשבון בקביעת הסכום היו: היקף החשיפה של האתר, שלא הוערכה כמקבילה לעיתון יומי; הסרת הכתבה כעבור יומיים; ועובדה שהתובעת עצמה הרבתה להשתמש בלשון בוטה בכתבותיה. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעים לפרסם התנצלות בעמוד השער של האתר במשך שבוע ימים.

משמעות הקביעה

פסק הדין ממחיש כי הפסיקה מכירה באינטרנט כאמצעי פרסום שאליו חל חוק איסור לשון הרע במלואו. ההבדל בבחינת עוולת לשון הרע באינטרנט לעומת מדיה אחרת אינו מהותי, אך כן יש שיקולים פרטניים - כגון היקף החשיפה של הפלטפורמה ומהירות הסרת הפרסום - שמשפיעים על מדידת הנזק.