ברשויות מקומיות רבות גדל הביקוש לגני ילדים פרטיים, בין השאר משום שהרשות המקומית אינה מצליחה לספק די גנים עירוניים. גנים פרטיים, ובכללם גנים בעלי גישה חינוכית מובחנת (גנים אנטרופוסופיים, טבעוניים, דמוקרטיים וכיוצא באלה), מספקים אלטרנטיבה. עסק מסוג גן ילדים אינו מחויב ברישיון עסק, אך הפעלתו בנכס שייעודו התכנוני אינו עסקי מצריכה היתר לשימוש חורג.
בחירת הנכס ועמידה בקריטריונים
יש חשיבות לבחירת נכס שיעמוד בקריטריונים לקבלת היתר לשימוש חורג, באופן שלא יידרשו שינויים מבניים נרחבים שעלולים לפגוע בכדאיות העסקה. הדרישה העיקרית היא שהנכס בנוי בהיתר ויכול לשמש בפועל לפי הייעוד המבוקש בסטייה מהיתר הבניה ומייעודו בתוכניות בניין עיר. בנייני מגורים אינם מאפשרים הפעלת עסקים באופן שגרתי, ולכן נדרש הליך הוצאת היתר לשימוש חורג.
השיקולים שבוחנת הוועדה המקומית
במסגרת הבקשה להיתר לשימוש חורג, הוועדה המקומית בוחנת מספר פרמטרים מהותיים: נגישות תחבורתית לגן, חניה להורים המסיעים את ילדיהם בבוקר ובצהריים, ועמידה בדרישות בטיחות. ההליך כולל גם שמיעת התנגדויות שכנים, אשר לעיתים מתנגדים לקיום גני ילדים בסביבת מגוריהם.
השלכות הפעלה ללא היתר
גני ילדים פרטיים רבים פועלים בתוך בנייני מגורים שהשימוש המותר בהם הוא למגורים בלבד. גנים הפועלים ללא היתר לשימוש חורג חשופים להגשת כתבי אישום בגין שימוש חורג, ובמקרים מסוימים גם לצווי סגירה. ההליכים מתנהלים בבית המשפט לעניינים מקומיים. הסדרת ההיתר בעת הקמת הגן מקטינה את החשיפה להליכים מן הסוג הזה.
המסגרת המשפטית הרלוונטית כוללת את חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ואת התקנות שמכוחו, ובכלל זה הסדרת עבירות תכנון ובניה שעניינן שימוש בנכס בייעוד שאינו מתאים. הליווי המשפטי בתחום זה משמעותי הן בשלב הקמת הגן והן בעת מענה לכתבי אישום שכבר הוגשו.