עקרונות סיווג נכס לצורכי ארנונה קבועים בצו הארנונה של הרשות המקומית. השאלה המקדמית היא: על פי מה נקבע הסיווג בצו עצמו. הפסיקה הבהירה זאת בע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון (פורסם בנבו, 9.2.2003), שם נפסק כי "קביעת סוג הנכס נעשית על פי השימוש שנעשה בו". עיקרון זה קבוע כיום בתקנה 1 לתקנות ההקפאה.
האם סיווג נכס ניתן לשינוי בלא שינוי בשימוש
עולה השאלה אם פירוש תקנה 1 לתקנות ההקפאה הוא שמכלל ההן ניתן ללמוד את הלאו, היינו שכל עוד לא שונה השימוש בפועל בנכס, אין הרשות רשאית לשנות את סיווגו אלא באישור השרים.
על שאלה זו ניתנה תשובה בעע"ם 4068/10 עיריית חולון נ' קר פרי בע"מ (ניתן: 20.12.2011). בית המשפט פסק כי כאשר רשות מקומית סיווגה בעבר נכס באופן שגוי, היא אינה כבולה לטעותה והיא רשאית לשנות את הסיווג גם מטעמים של תיקון טעות העבר.
הטעמים העומדים מאחורי ההלכה
פרשנות המגבילה את סמכות הרשות לשנות סיווג נכס ספציפי אך ורק למקרה של שינוי בשימוש בפועל הייתה מטילה על השרים נטל בלתי אפשרי. שאלות של סיווג הן לעיתים שאלות טכניות ועובדתיות המצריכות בדיקת המצב בשטח, ואין מקום לדרוש מן השרים לערוך בדיקות עובדתיות בכל מקום ואתר בארץ שמצוי בו נכס עסקי.
בית המשפט בחן את המציאות המוסדית ומצא כי השרים מפעילים את סמכותם בנושא רק כאשר מדובר בצו הארנונה הכללי, ולא בשינוי סיווג של נכס ספציפי. ממצא זה מחזק את הפרשנות כי כשמדובר במקרה קונקרטי ולא בעניין עקרוני, הסמכות לשנות סיווג נתונה לרשות המקומית עצמה. הפרשנות המאפשרת לרשות לתקן סיווג שגוי בלא אישור השרים היא הפרשנות העולה בקנה אחד עם תכלית ההסדר ועם חלוקת הסמכויות שבו.