חובת ההתחשבות בשכנים בבית משותף אינה רק חובה חברתית; היא חובה משפטית שעוגנה בשורה של פסקי דין בתחום דיני הבתים המשותפים. הביטוי המוכר ביותר לחובה זו ניתן בע"א 6339/97 רוקר ואח' נ' סלומון ואח', תק-על 99(4) 1.
באותה פרשה ניכס לעצמו אחד הדיירים שטחים מן הרכוש המשותף בבניין, לרבות המרתפים, לצורך הרחבת דירתו. השכנים הגישו צווי מניעה, אולם בשל טעות טכנית צו המניעה לא עמד בתוקפו במשך חודשיים, ובתקופה זו פעל הדייר לשיפוץ דירתו. בית המשפט, בהרכב של שבעה שופטים, פסק כי על הדייר להחזיר את המצב לקדמותו, ללא תלות בעלות ההריסה של מה שבנה ברכוש המשותף בניגוד להיתרי הבניה וחרף התנגדות השכנים.
מאפייני יחסי השכנות בבית המשותף
לצד התוצאה האופרטיבית, פסק הדין דן באופי המיוחד של יחסי השכנות בבית משותף. הנשיא מ' שמגר עמד על המאפיינים המיוחדים של "יחסי הגומלין בין השוכנים בצל קורתו של בית משותף", כדבריו בע"א 2896/90 טרוצקי נ' דיין, פ"ד מו(5) 454:
"יחסים אלו מאופיינים, בדרך כלל, בכך שהצדדים להם אינם בוחרים איש את רעהו, והם כאילו נכפים זה על זה באורח אקראי עקב עצם עובדת המגורים. לעתים קרובות, עשויים יחסים אלו להימשך שנים לא מעטות. הם מתאפיינים, בנוסף לכך, בקרבה פיסית הדוקה בין הצדדים - המביאה לכך שפעולתו של האחד משפיעה בהכרח על מצבו של האחר. לאור מרכיבים אלו, כשהם נראים כמכלול, ברור כי אם, ורק אם, יפעלו בעלי הדירות והדיירים, איש כלפי רעהו, בתום לב ובהגינות, יוכל הבית המשותף להתנהל בצורה תקינה, לרווחתם המשותפת של יושביו".
נפקות מעשית של חובת ההתחשבות
המתח שבין זכות הבעלות הבלעדית של בעלי הדירות בדירותיהם לבין השיתוף שכופה עליהם החוק בענייני הרכוש המשותף הוא אחד המאפיינים המהותיים של דיני הבתים המשותפים. בהקשר הרגיש של יחסי שכנים, יש להקפיד על שמירת זכויותיהם של בעלי הדירות ולהיזהר מפריצת פרצות בהן. השארת בנייה מסיגת גבול על כנה עלולה לפתוח פתח לכך שכל דייר יעשה ברכוש המשותף ככל העולה על רוחו, ולסיכול תכלית הסדר הבית המשותף.
מן הפסיקה עולה כי שיקולים משפטיים פורמליים אינם אמת המידה הבלעדית לבחינת תביעות שמגישים שכנים אלו לאלו בגין שימוש לרעה ברכוש המשותף. השיקול האנושי-חברתי של התחשבות הדדית ממלא תפקיד מהותי בהכרעת בתי המשפט בנושאים אלו.