ירושות
הליכי הירושה בישראל מוסדרים בחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ובתקנות הירושה. עם פטירת אדם נפתח הצורך לקבוע מי זכאי לרכושו ובאיזה היקף - הליך שמתנהל בעיקרו בפני הרשם לענייני ירושה, ובמקרים של מחלוקת בפני בית המשפט לענייני משפחה. שני המסלולים העיקריים הם בקשה לצו קיום צוואה - כאשר המנוח הותיר אחריו צוואה - ובקשה לצו ירושה - כאשר אין צוואה תקפה, ובמקרה זה חלוקת העיזבון נעשית לפי הוראות החוק.
בקשה לצו קיום צוואה או לצו ירושה
הבקשה מוגשת לרשם לענייני ירושה ומפורסמת לציבור, כדי לאפשר למי שיש לו טענה לעיזבון לעיין בה ולהגיש התנגדות. המשרד מטפל בשלב המקדים של איתור צוואות שהותיר המנוח (במקרים שבהם קיימת יותר מצוואה אחת, ולא תמיד ברור איזו תקפה), באיתור נכסים שמרכיבים את העיזבון (חשבונות בנק, נכסי מקרקעין, רכבים, ניירות ערך), ובהגשת הבקשה לצו. בהיעדר התנגדות, הצו ניתן על ידי הרשם בהליך מנהלי.
נכסים העוברים מחוץ לעיזבון
לא כל נכס שהיה בבעלות המנוח עובר במסלול הירושה הרגיל. כספים בקופות גמל, בקרנות פנסיה ובפוליסות ביטוח-חיים עוברים לרוב למוטבים שהוגדרו במסמכי הקופה עצמם, ולא דרך הצוואה או צו הירושה. דירה ששייכת לבני זוג בשלמותה כבעלים משותפים עוברת לעיתים אוטומטית למחציתה הנותרת בידי בן הזוג שנותר בחיים. המשרד מבצע מיפוי של כלל הנכסים שבהם הייתה למנוח זכות, ובוחן עבור כל נכס מהו המסלול המתאים להעברתו.
התנגדויות לצוואה ולירושה
כאשר אחד הזוכים בצוואה או אחד היורשים על פי דין סבור שהמסלול הקיים פוגע בו, באפשרותו להגיש התנגדות. עילות התנגדות מקובלות כוללות טענה לחוסר כשירות של המוריש בעת עריכת הצוואה, טענה להשפעה בלתי הוגנת, פגם צורני בצוואה, או טענה שהמוריש לא הותיר צוואה תקפה אלא דברים שאינם מהווים צוואה לפי חוק. המשרד מייצג שני צידי המתרס - את המתנגד הטוען לפגם בצוואה, ואת הזוכה המבקש להגן על תוקפה של הצוואה - בהליך שמתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה.
ידועים בציבור וטענות נלוות
חוק הירושה מכיר בזכויותיו של בן זוג ידוע בציבור, אך הכרה זו דורשת הוכחה במקרים שבהם היא אינה מוסכמת על שאר היורשים. המשרד מטפל בתביעות הכרה במעמד של ידוע בציבור לצורכי ירושה, ובהתנגדויות לטענות כאלה כאשר הן מועלות על ידי צד שלישי. תיקים מסוג זה מתאפיינים במורכבות ראייתית גבוהה ומעורבות רגשית של בני המשפחה.