הפקעת מקרקעין
הפקעת מקרקעין היא רכישה כפויה של זכויות במקרקעין על ידי המדינה או רשות ציבורית אחרת, לצורך מימוש מטרה ציבורית - סלילת כביש, הרחבת תשתית, הקמת מבנה ציבורי, או פרויקט בעל חשיבות לאומית. הסמכות להפקיע ומסלולי ההפקעה השונים מוסדרים בכמה מקורות חוק עיקריים: חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (לצורכי תכנון); פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, על תיקוניה (לרכישה כללית למטרות ציבור); ופקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (לתשתיות תחבורה). שלוש המסגרות החוקיות מוסדרות במנגנונים נפרדים שזכויות ההגנה של הנפקע אינן זהות בכולן.
זכות לפיצוי בגין הפקעה
הזכות לפיצוי בגין הפקעה אינה מובנת מאליה בכל היקף הפקעה. הדין החל מבחין בין הפקעה של כל הנכס לבין הפקעה חלקית, וקובע סף שמתחתיו אין זכאות לפיצוי. כן יש הבחנות בין מסלולי ההפקעה השונים. המשרד בוחן לכל תיק את המסגרת החוקית הקונקרטית הרלוונטית, את הזכאות לפיצוי בעקבות ההפקעה, ואת אופן חישוב הפיצוי. במקרים רבים מוצדקת התדיינות על שיעור הפיצוי שנפסק בתיק, ובכמה מקרים גם על עצם החוקיות של ההפקעה.
שימוע לפני הפקעה
בעקבות תיקון 3 לפקודת הקרקעות (2010), עוגנה זכותו של בעל הקרקע לשימוע לפני מתן תוקף להפקעה, וכן הוקנתה במקרים מסוימים זכות להשבת הקרקע אם המטרה הציבורית שבעקבותיה הופקעה לא מומשה. שלב השימוע הוא הזדמנות לבעל הקרקע להעלות טענות נגד עצם ההפקעה - הן בעניין הצורך התכנוני, הן בעניין סבירות ההפקעה, והן בעניין הפגיעה הקניינית בו. המשרד מייצג בעלי קרקעות בשלב השימוע, פותח בו את הטענות לאיכות ההליך, ומבסס את העמדה שתשמש להמשך ההליכים אם תוגש בעתיד עתירה מנהלית.
תקיפה משפטית של ההפקעה ומשא ומתן על הפיצוי
כאשר ההפקעה ניתנה תוקף וההליך מצוי בשלב של קביעת הפיצוי, המשרד פועל בשני מסלולים מקבילים. המסלול הראשון הוא משא ומתן עם הרשות המפקיעה על שיעור הפיצוי, על בסיס שמאות עדכנית של הנכס ובחינה של הפגיעה הנגרמת מן ההפקעה (פגיעה בחלק הנותר של הנכס שאינו מופקע, הוצאות של מציאת נכס חלופי, ועוד). המסלול השני, כאשר עומדת על הפרק שאלה של חוקיות ההפקעה עצמה, הוא תקיפה משפטית בפני ועדות הערר המקומיות והמחוזיות, ולעיתים גם בפני בית המשפט המנהלי. הטיפול שזור עם תחום הליטיגציה המנהלית של המשרד.
עיתוי הפנייה לייעוץ
במקרים של חשיפה אפשרית להפקעה, עיתוי הפנייה לייעוץ משפטי משפיע ישירות על אפשרויות הפעולה. פנייה כבר בשלב של הפרסום התכנוני המקדים, או של הפנייה הראשונית מצד הרשות, מאפשרת ליווי לאורך כל ההליך, השפעה על תהליך השימוע, ובניית הראיות הנדרשות למשא ומתן או לתקיפה משפטית. ככל שהפנייה מאוחרת יותר, מצטמצמות אפשרויות הפעולה ועולה החשיבות של הליכים שיפוטיים בלבד.